4 רַבָּה אָמַר: טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן – כִּדְתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנַּיִן לַזּוֹבֵחַ פֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת, שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח״.
5 יָכוֹל אַף בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ״ – לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין בְּשַׁעַר אֶחָד.
9 מְחוּסַּר זְמַן כּוּ׳. וְהָנֵי בְּנֵי אֲשָׁמוֹת נִינְהוּ?! אָמַר זְעֵירִי: תְּנִי מְצוֹרָע בַּהֲדַיְיהוּ.
10 עוֹלוֹתֵיהֶן וְשַׁלְמֵיהֶן. וְהָנֵי בְּנֵי שְׁלָמִים נִינְהוּ?! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: תְּנִי נָזִיר. דִּזְעֵירִי קַבְעוּהָ תַּנָּאֵי, דְּרַב שֵׁשֶׁת לָא קַבְעוּהָ תַּנָּאֵי.
11 אָמַר רַבִּי חִלְקִיָּה דְּבֵי רַב טוֹבִי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִשְׁמוֹ; אֲבָל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – חַיָּיב, הוֹאִיל וְרָאוּי לְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּפְנִים.
12 אִי הָכִי, לִשְׁמוֹ נָמֵי נִיחַיַּיב – הוֹאִיל וְרָאוּי לְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּפְנִים! בָּעֵי עֲקִירָה.
13 מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא: וְכִי יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לִשְׁמוֹ, וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ?! וְלֹא?! וַהֲרֵי
